פעם בשנה, הרחובות של מונקו נסגרים והופכים למסלול המפורסם ביותר בפורמולה 1. שאר 361 הימים, הם פשוט רחובות — ואתם יכולים לנהוג בכל סיבוב שלהם.
אותם סיבובים, בלי צורך בדגל אדום
סנט דבוט, הפנייה הימנית הצרה שפותחת את ההקפה בטלוויזיה כל מאי, היא צומת רגיל בשאר השנה. כיכר הקזינו, שבה רכבי F1 חוצים עלייה עיוורת מול ה-Casino de Monte-Carlo במהירות אמיתית, היא כיכר ציבורית שאתם יכולים פשוט לנהוג דרכה. סיבוב הפיירמונט — הסיבוב הצר ביותר בכל לוח הפורמולה 1, שרכבי המרוץ עוברים אותו בקצב הליכה בקושי — יושב ממש מחוץ ל-Fairmont Monte Carlo, והוא בדיוק באותה צרות ברכב שכור ביום שלישי אחר הצהריים כמו במהלך הגראנד פרי.
המנהרה, ושיקן הנמל
המנהרה מתחת ל-Fairmont היא מנהרת כביש ציבורית אמיתית — אחד הקטעים היחידים בכל המסלול שבהם רכבי F1 בפועל מגיעים למהירות גבוהה, כי כמעט בכל מקום אחר בהקפה מוגדר על ידי סיבובים צרים ואיטיים בין בניינים. יציאה מהמנהרה לאור היום, המסלול רץ לאורך הנמל לכיוון השיקן וסיבוב טאבאק, עם אותן סופר-יאכטות ששאר מונקו מוכרת בהן מסתדרות לאורך המים במרחק מטרים בודדים מהכביש. זו תחושה מוזרה באמת בפעם הראשונה: לנהוג בסיבוב שראיתם בטלוויזיה, בקצב שלכם, בלי שום דבר מסמן אותו כמיוחד חוץ מהידע שלכם עצמכם מה זה.
מה השתנה, ומה לא
המסלול התפתח מאז שהגראנד פרי הראשון של מונקו רץ על בדיוק אותה פריסת רחובות ב-1929 — קטע מתחם הבריכה נוסף ב-1973 כשהרחבת קרקע הרחיבה את הנמל, ומחסומי בטיחות ואזורי בריחה עודכנו שוב ושוב במהלך העשורים. אבל האופי הבסיסי לא השתנה: זה עדיין, כמעט מאה שנה אחר כך, מסלול בנוי כולו מרחובות אמיתיים של עיר אמיתית, לא מסלול בנוי-למטרה שלובש שם של עיר.
לנהוג בו באמת
אין צורך ברישיון מיוחד ואין הזמנת יום מסלול — Rascasse, Anthony Noghès, חזית הנמל, כל זה פשוט רשת הרחובות הרגילה של מונקו, זמינה לנהיגה בכל יום שבו הגראנד פרי לא בפועל רץ. הסיבובים מרגישים קטנים יותר במציאות ממה שהם נראים בטלוויזיה, וצרים משמעותית יותר מהמהירויות שרכבי F1 נושאים דרכם ממה שכל מי שראה את המסלול רק מזווית שידור היה מצפה.
לנהוג ברחובות של מסלול ה-F1 עצמם הוא זיווג טבעי עם הראלי הסופר-קארים של מונקו או השכרת מונקו עצמאית. צרו קשר כדי לתכנן מסלול שכולל את זה.