רוב המבקרים מתייחסים לקזינו של מונטה קרלו כדבר אחד — מקום להמר בו, או לא. שווה לראות אותו כשני דברים שונים במקום זאת: יצירת אדריכלות בל-אפוק אמיתית, ובנפרד, מוסד הימורים שרוב האורחים אף פעם לא באמת צריכים להיכנס אליו.
היד של Charles Garnier בזה
הקזינו נפתח ב-1863 תחת ה-Société des Bains de Mer, ותוספות מאוחרות יותר עוצבו בחלקן על ידי Charles Garnier — אותו אדריכל האחראי לאופרת פריז, וזה ניכר. החזית המעוטרת, הגנים הפורמליים שנפרשים מולה, והכיכר עצמה הם יצירת שאיפה אדריכלית אמיתית מהמאה ה-19, נבנתה כדי שיסתכלו עליה באותה מידה כמו שישתמשו בה.
למה שווה לראות אותו בלי לשחק אף פעם יד אחת
החזית, הגנים, והכיכר נגישים בחופשיות, והבניין מתגמל את סוג תשומת הלב שרוב האורחים נותנים לו רק דרך אגב בדרך למקום אחר. זו אחת החזיתות הכי מצולמות באירופה מסיבה שאין לה שום קשר להימורים — הארכיטקטורה עצמה היא האטרקציה האמיתית לחלק גדול מהאנשים שעוצרים כאן.
מה חדרי המשחקים בפועל דורשים
למי שכן רוצה לשחק, לחדרי המשחקים יש גיל מינימלי אמיתי של 18 וציפיות לבוש שנעשות פורמליות יותר ככל שנכנסים עמוק יותר לתוך הבניין — שווה לדעת מראש במקום לגלות בדלת. אבל זה אופציונלי באמת: הרבה אורחים מבלים זמן אמיתי בכיכר הקזינו בלי אף פעם לצטרך לעמוד באף אחת מהדרישות.
הקזינו יושב במרכז אותו רובע שמכוסה לאורך הראלי הסופר-קארים של מונקו. ראו את המסלול המלא בן 5 הימים.