רוב מה שמצולם במונקו הוא Port Hercule — הסופר-יאכטות, מסירות הצי, המרינה שכולם כבר חושבים עליה לפני שהם מגיעים. פונטוויל הוא השני, והוא מספר סיפור שונה על אותה עיר.
קרקע מוחזרת, קצב שונה
פונטוויל קיים כי מונקו, חסרת קרקע כרונית, הרחיבה את קו החוף שלה עצמה כדי לפנות מקום בשבילו — רובע מודרני בנוי על קרקע מוחזרת במקום ירוש ממאות שנות היסטוריה בדרך שמונקו-וויל ירשה. למרינה כאן יש קצב רגוע יותר באמת מ-Port Hercule: פחות סופר-יאכטות, יותר סירות מפרש, רובע מגורים סביבה במקום קזינו ואשכול מלונות חמישה כוכבים.
למה שווה לראות את זה אחרי Port Hercule, לא במקומו
הנקודה היא לא שפונטוויל טובה יותר — היא שראיית רק Port Hercule נותנת תחושה לא-שלמה של מה מונקו בפועל היא. נסיכות כה קטנה מכילה גיוון אמיתי בדרך שהמוניטין שלה לא תמיד מרמז, והתחושה הרגועה והמגורית יותר של פונטוויל היא חלק אמיתי מהגיוון הזה, לא גרסה נחותה של האירוע הראשי.
מה עוד יש כאן
פונטוויל הוא גם בית ל-Stade Louis II ולנמל התעופה למסוקים של מונקו — צד מודרני ופונקציונלי של הנסיכות שרוב הביקורים ממוקדי-הנהיגה מדלגים עליו לגמרי בדרך בין כביש החוף לכיכר הקזינו. זה לא עצירה מתוזמנת ברוב לוחות הזמנים, וזו בדיוק הסיבה ששווה עצירה מכוונת.
פונטוויל יושבת בתוך העיר הרחבה יותר שמכוסה לאורך הראלי הסופר-קארים במונקו. ראו את המסלול המלא בן 5 הימים.