תבקשו ממישהו לדמיין את טנריף והוא יתאר חוף, הר געש, אולי בריכת ריזורט. כמעט אף אחד לא מדמיין יער כל כך צפוף ורטוב בקביעות עד שטחב גדל על הצד הצפוני של כל גזע עץ. זה בדיוק מה שיום 6 נותן, וזאת בדיוק הסיבה שהוא נוטה להפתיע אנשים יותר מכל יום אחר במסלול.
יער שלא היה אמור עדיין להתקיים
רכס אנאגה, בקצה הצפון-מזרחי של טנריף, מחזיק אחת מהשרידות המשמעותיות האחרונות של לאוריסילבה — יער דפנה — על כדור הארץ. סוג היער הזה פעם כיסה חלקים גדולים של דרום אירופה וצפון אפריקה בתקופה אקלימית חמה ולחה יותר, לפני מיליוני שנים; כשאגן הים התיכון התייבש, הוא נעלם כמעט מכל מקום חוץ מכמה מיקרו-אקלימים של איים אטלנטיים ששמרו את התנאים הישנים בחיים. האיים הקנריים הם אחד המעוזים האחרונים, ואנאגה הוא אחת הדוגמאות המשומרות ביותר בתוכם — אונסק״ו הכירה ברכס כשמורת ביוספרה בדיוק מהסיבה הזו.
למה זה נשאר כל כך ירוק
רוחות הסחר ששומרות על שאר דרום טנריף יבש ושמשי עושות משהו לגמרי שונה כשהן פוגעות בפסגות אנאגה: הן נדחפות למעלה, מתקררות מהר, ומתעבות לשכבת עננים נמוכה כמעט-קבועה שיושבת מעל קו הרכס במשך רוב השנה. התוצאה היא יער שמקבל לחות ברציפות, בין אם באמת יורד גשם ובין אם לא — תופעה שנקראת מקומית “גשם אופקי”, שבו העצים עצמם מסרקים לחות ישירות מהעננים העוברים. זה אקלים שונה באמת מכל מקום אחר באי, יושב פחות משעת נסיעה מריזורטי החוף בדרום.
נוהגים ב-TF-12
הכביש עצמו, TF-12, משתרג דרך היער ברצף רציף של עקומות סרפנטיניות — מהודקות ומוקפות יותר ממישורי הלבה הפתוחים של טיידה, עם חופה מעל בחלק מהמקומות שהופכת את הכביש למשהו קרוב יותר למנהרה ירוקה מאשר לנסיעת הרים פתוחה. הראות משתנה כל הזמן כשעננים נעים דרך קו הרכס, ומשטח הכביש נשאר לח יותר משהוא לא, מה שמשנה בבירור את אופי הנסיעה מהאספלט היבש והנאחז של הימים הקודמים. זה מתגמל קצב מדוד יותר ולא מהירות גולמית — חלקית בשביל אחיזה, חלקית כי יש כאן באמת יותר להסתכל עליו מבכל קטע אחר במסלול.
התצפית שמסיימת את היום
הנסיעה מסתיימת בתצפית שמביטה למטה על לאס טרסיטאס, חוף בעל חול זהוב בחוף הצפוני של טנריף, חול מיובא וכל השאר — ניגוד מדהים אחרי בוקר שלם שבילה כולו בתוך חופת יער צפופה ולחה. זה סוג הנוף שבאמת נוחת רק אחרי הנסיעה שקדמה לו: אותו אי שבדיוק בילה שעתיים בלשכנע אתכם שאתם איפשהו בצפון-מערב האוקיינוס השקט פתאום נותן לכם חוף שנראה כמו הקאריביים מתצפית בודדת אחת.
למה זה יום הנהיגה האחרון, ולא מוקדם יותר
מיקום אנאגה ביום 6, ממש לפני שהטיול עובר ליום המנוחה שלו, הוא בכוונה: זו חוויית נהיגה שונה באמת מהעוצמה הטכנית של מסקה או מהקנה מידה של טיידה, מדיטטיבית יותר משתיהן, והיא עובדת כהאטה טבעית אחרי חמישה ימים של כבישים תובעניים יותר ויותר. אורחים שעברו את כל המסלול מתארים באופן עקבי את יום 6 כזה שכיוונן מחדש את התחושה שלהם לגבי מה שהאי הזה בעצם, פחות “עוד כביש מרהיב אחד” ויותר “מקום לגמרי אחר שבמקרה חולק קו חוף עם כל מקום אחר שהיינו בו השבוע.”
אנאגה הוא יום 6 של מסע טנריף הגדול של Pure Adrenalin — שלב הנהיגה האחרון לפני יום המנוחה. ראו את המסלול המלא.